כל קיץ, הורי נהגו להחנות אותי ואת אחי בחיפה, אצל סבא וסבתא. זו הייתה קייטנה ארוכה שנמשכה כמעט כל החופש הגדול.לסבתא היה סף עצבים נמוך, בגלל הקוף שלה, שדרש ממנה בית מבהיק ומצוחצח.פירורים עיצבנו אותה,

בסוכות יצאנו לחופשה משפחתית של כמה ימים בוילה יפה בצפון. כשהגענו לחניה יכולנו לשמוע את פיכפוך הנחל שזרם לו ממש בחצר האחורית. חלום! צילמתי את חזית הבית ושלחתי אל בעלת הוילה, לוודא שהגענו למקום הנכון.כן.

כבר בכיתה א' או ב' יכולתי לראות שכתב היד שלי לא מצליח להתעגל ולהיכנס יפה לשורות כמו אצל חברותי. ניסיתי. לא הלך. זה בגלל שיש לך ידיים שמאליות אמר לי הקוף שלי. והוכיח את טענותיו

יצאתי הבוקר לריצה.באוזניות שמעתי את הדייר סטרייטס, ותוך כדי ריצה, נכתב לי בראש הפוסט הזה.. בגיל 15 הייתי די כונפה. בעיני עצמי, לא הייתי הברקה של אלוהים. לא יפה במיוחד, לא חכמה גדולה, לא יודעת

היום קפצתי בהפתעה לבית של חברה טובה טובה שלי, שלא פגשתי הרבה זמן. החברה הפשניסטה שלי קיבלה אותי בבגדי יום שישי (יום הנקיונות שלה) והתנצלה, שבגלל שהפתעתי, לא היה לה זמן לתקתק את עצמה ואת

לאמי ז"ל היו שני מצבים: on וoff.במצב on היא הייתה סופר עסוקה, יעילה, מתקתקת, מציעה את עזרתה לכל מי שמבקש (וגם לאלו שלא). עם השנים התחילו לקרוא לה מלאכית, למד ווניקית, צדיקה וכאלה.. 😇 במצב