כל קיץ, הורי נהגו להחנות אותי ואת אחי בחיפה, אצל סבא וסבתא. זו הייתה קייטנה ארוכה שנמשכה כמעט כל החופש הגדול.
לסבתא היה סף עצבים נמוך, בגלל הקוף שלה, שדרש ממנה בית מבהיק ומצוחצח.
פירורים עיצבנו אותה, גם טביעות רגלים וידיים.. ונמלים בכלל יכלו להטריף אותה.
סבא היה איש מקסים. שובב נצחי וטוב לב. הוא לא היה צריך לעשות הרבה כדי שסבתא תרתח עליו. היא היתה תוקעת בו מבט מאיים, לעיתים בלי שום סיבה גלויה, ופוצחת בריב קולני ביידיש.
סבא ניסה לענות, אבל תמיד בסוף כל ויכוח, הוא היה נראה לי מובס ונזוף.
תברח ממנה סבא! לא מגיע לך ככה לחטוף, חשבתי אז.. ואל תשכח לקחת אותי איתך.. גם לי היא מציקה.. ⛓️😢
סבא לא ברח. כל יום, בשעה קבועה הוא היה חוזר. בכל ערב, הוא וסבתא נכנסו לחדר האמבטיה הקטן.
סבתא ידעה בדיוק עד איזה גובה למלא את האמבט במים חמים. כשהוא היה נכנס פנימה, כמו היפופטם אנושי, המים הגיעו עד שפת האמבטיה ואף טיפה לא גלשה.
"אני מקלחת את סבא עכשיו" סבתא היתה אומרת לנו, כדי שלא נפריע.
שוב לא הבנתי.
אם אני מתקלחת לבד, ואחי מתקלח לבד, אז למה סבא הגדול צריך שיקלחו אותו?
כשהתחתנתי, ונולדו לי הילדים, הבנתי יותר את העצבים הרופפים שהיו לסבתא, ואת הריבים..
לארח כל הקיץ שני ילדים, גם בלי קוף של ניקיון, זה דבר מאוד מאוד (!) מאתגר.
במקום להגיד להורים שלי: חלאס! קחו אותם מפה. נגמרה הקיטנה. זיי געזונט!
היא משכה בשיניים, ופרקה את עצביה על סבא.
הסבים שלי האריכו ימים, ככל שגדלנו, משך הביקורים אצלם התקצר, הבית נשמר מבריק, והשלווה של סבתא חזרה. פתאום ראיתי כמה הם כרוכים זה בזה, והבנתי שהטקס היומי של קירצוף וקילוח ההיפופוטם, הוא בעצם מחווה של אהבה.
בגיל שמונים סבתא גילתה לי, שהיא כבר מיצתה את החיים פה. היא הייתה רוצה לעבור צד.
אבל בשביל סבא, (שהיה גדול ממנה בשנה) שכל כך אהב את החיים, והיו לו המון עניינים ועיסוקים, היא החליטה לחכות.
סבא נפטר בגיל 93. בשלב שהוא נפטר כל אחד מהם, גר באגף אחר באותו בית אבות.
סבא היה צלול ועצמאי כמעט עד יומו האחרון, ואילו סבתא, כבר היתה סיעודית ומטושטשת.
הרופא ביקש שלא נספר לה.
תכלס, היא לא הייתה צריכה שום שליחים.
גם במצבה המעורפל, הנשמה שלה הרגישה שסבא כבר לא פה, ואפשר סוף סוף לקרוא למלאך המוות.
בזמן השבעה על סבא, סבתא הצטרפה אליו, כדי שחס וחלילה לא ירגיש שם בודד, ההיפופוטם האהוב שלה. 💔
במבט לאחור, אני שמחה על אותם חופשים ארוכים שחייתי במחיצת שני הענקים האלה. למדתי מהם דבר או שניים על אהבה.
