בסוכות יצאנו לחופשה משפחתית של כמה ימים בוילה יפה בצפון. כשהגענו לחניה יכולנו לשמוע את פיכפוך הנחל שזרם לו ממש בחצר האחורית. חלום!
צילמתי את חזית הבית ושלחתי אל בעלת הוילה, לוודא שהגענו למקום הנכון.
כן. היא אישרה. וכתבה היכן מוחבא המפתח. נכנסנו. קור חזק קידם את פנינו. המזגן דלק וחשבתי איזה אליפות שככה הכינו את הבית לקראתנו, למרות שבעלי הבית נמצאים בחו"ל.
הבית היה מקסים ומסודר. התחלנו לפזר את חפצינו בחדרים השונים.
רק בחדר ההורים השמיכה היתה זרוקה ברישול, על מיטה שנראתה כאילו ישנו בה לא מזמן. 🥺
הלכתי להכניס את הבירות למקרר. היו בו לא מעט דברים. אבל הצלחתי למצוא מדף פנוי.
כשזרקתי את הקרטון, שמתי לב שהפח חצי מלא. מה נסגר עם המנקה? חשבתי. קצת מחפפת.
נגשתי לסלון וחיפשתי את המתג שיפתח לרווחה את כל התריסים. עיני נתקלו בתמונה גדולה של משפחה מאושרת.
"מאמי", קראתי לבת שלי, "תסתכלי רגע על האשה בתמונה. היא לא כל כך דומה לבעלת הבית שאיתה דיברתי.
חיפשתי בנייד את תמונת הפרופיל שלה.
"המצח שלהן שונה" פסקה בתי. "זו לא אותה אישה". איזה קטע התמונה הזו, חשבנו. למה שמישהו ישים תמונה לא שלו?
זה כנראה חלק מהסטיילינג, מצאנו תשובה. שנרגיש בבית.. באווירה משפחתית.. הכל פה מעוצב..
את המתג לתריסים לא מצאתי.
ואיזה מזל שלא מצאתי! רק בזכותם, התחברו כל הנקודות..
שלחתי לבעלת הבית צילום של קיר הסלון. מיד הגיע טלפון ממנה. OMG שמעתי אותה משתנקת נכנסתם לבית של השכנה.. 🤦♀️
(בצילום ששלחתי לה מהחניה, הופיעו שני הבתים..)
אספנו במהירות את חפצינו ויצאנו מבלי להשאיר עקבות (חוץ מהבירות 🤭), לפני שחזרו הביתה שלושת הדובים.
אחר כך חשבתי על זה.
איך לא הבנו בעצמנו את הטעות?
היו כל כך הרבה רמזים..
ברגע שקיבלנו אישור שזה הבית, והמפתח אכן חיכה במחבוא, זו הייתה האמת מבחינתנו.
לכל סתירה שהתגלתה, מצאנו הסבר קלוש, שהניח את דעתנו.
למה הדבר דומה?
כמובן, לתודעה שלנו. 🙈🙉
כל אחד שמע פעם, כל מיני דברי "אמת" על עצמו, ממישהו שיודע. מישהו שהוא חצי אלוהים כמו: אמא, אבא, גננת, מורה וכיו"ב.
דוגמאות?
אני למשל שמעתי מאבא שלי הרבה פנינים. המקורית ביותר הייתה שיש לי כתפיים של סבל פסנתרים. 😏
ויש מוכרים יותר כמו:
דיייי איזה נודניק אתה 🙄
אוף, למה תמיד כל כך קשה איתך?
את/ה בדיוק כמו אבא שלך 😡
נמאס מפריזיטיות שלך!
את לא מבינה כלום.
ועוד ועוד..
חלק מתכונות הקוף שצומח על גבינו בילדות, זו יכולת החיקוי שלו.
הקוף שומע מה שנאמר לנו. במיוחד דברים החוזרים על עצמם שוב ושוב. זו מבחינתו האמת, והוא ממשיך לחקות את מי שאמר לנו פעם משהו מאוד כואב. את הקוף לא מעניין שהמציאות השתנתה לגמרי.
כל כך הרבה אנשים מדהימים יצא לי לפגוש, מלאי כשרונות, יכולות והישגים, שעל גבם יושב קוף עייף שמשדר להם בלופ "אמת" ישנה ומבאסת.
החיים מלאים בעובדות המצביעות על כך שהקוף שלנו טועה. שהאמת היא כל כך אחרת.
עדיין, בהרבה מקרים נאמין לקוף, ולא ניתן לעובדות לבלבל אותנו.
אז איך מזהים את הקוף?
כיצד מרגיעים אותו?
איך נותנים למציאות לשנות אמונות ודפוסים ישנים?
או, בדיוק בשביל זה בניתי סדנאות, הרצאות ומפגשים אישיים.
ניתן לבחור את האופציה המועדפת ולפצוח במערכת יחסים חדשה עם הקוף. 🐒
